גרצ'יקוב יוסף, עו"ד ומגשר

כתובה

​

שטר הכתובה הינו הסכם, ההתחייבויות שהבעל מקבל על עצמו כלפי האשה, עם הנישואים.

הבעל והאשה מאשרים ומסכימים לתנאים הנישואים שמפורטים בכתובה.

 

חשוב לציין, כי טענות של האשה או של הבעל, לעת פירוד, כי לא הבינו את הכתוב או לא קראו את הכתובה, אינן תקפות.

​

הכתובה כוללת התחייבות של הבעל לזון את האשה, בנוסף מציינים בכתובה שלושה סכומים:

עיקר כתובה כולל תוספת כתובה,

נדוניה

ותוספת נדוניה, שאותם זכאית האשה לקבל מהבעל לעת גירושים או מיורשיו לעת פטירתו.

היסוד החוזי של הכתובה בא לידי ביטוי בתוספת הכתובה, שהוא חוב הרובץ על הבעל שעליו לפרוע בגט, ובמותו חב בו עזבונו. סכום התוספת משתנה מכתובה לכתובה ונקבע על פי הסכם בין החתן לכלה או בין הוריהם.

על פי הוראות הרבנות הראשית (תש"ס) נקבע שיעור מקסימלי לתוספת הכתובה, אך אין בהן שיעור מינימלי.

​

באחד מפסקי הדין שניתנו בתיק שטופל במשרדנו, נקבע כי האישה תקבל כתשלום עבור כתובתה גם את חלקו של הבעל בדירה וזאת במוסף לתשלום הכתובה:

​

"נמצא כי האשה תקבל את חלקו של הבעל בדירה כחלק מתשלום הכתובה.

בנוסף תקבל סך של 2,000 ₪ בחודש למשך 30 חודשים.

בנוסף יש לראות את תשלום המזונות המשקמים ששילם הבעל לאשה על פי פסק בית המשפט כחלק מתשלום הכתובה.

וכן יש לראות את חוב האשה לבעל עבור דמי שימוש ראויים כחלק מתשלום הכתובה.

ובזה נמצא שהאשה מקבלת פיצוי הוגן".

​